|
מאת: ד"ר יוני ירום
אימון סיבולת (סבולת) הוא הנפוץ ביותר הן בקרב ספורטאי ההישג והן בקרב הספורטאים החובבים והאוכלוסייה שוחרת הבריאות וזאת בהשוואה לסוגים אחרים של פעילות גופנית. לצד התועלת הרבה שנפיק בעקבות אימון סיבולת קיימות גם סכנות שנובעות מכך שאימוני סיבולת ממושכים ומתבצעים בתדירות גבוהה יחסית לסוגי אימון אחרים. התדירות הגבוהה מעוררת בעיות רפואיות שגורמות במקרים רבים לשיבוש תהליך האימונים ולהפרת האיזון העדין שבין בריאות וחולי.
נכון שבשנים האחרונות שוכללו שיטות אימון סיבולת ; קיימת ירידה בעומס האימונים ובנפחם ואף ירידה בשיעור הפציעות כתוצאה מכך, אך היחס הנכון בין העמסה והתאוששות היה ונותר המפתח למערך אימון נכון. אין דבר גרוע מאימון מלא ללא התאוששות מספקת, והפציעה במקרה זה, גם אם היא לא תמיד חריפה, היא בלתי נמנעת.
אימון סיבולת ובעיות רפואיות
מערכת הלב וכלי הדם
מרבית הבעיות המתעוררות במערכת הלב של ספורטאי בגיל עד 25 הן על רקע מולד. לעתים כתופעה קשה ולעתים כהפרעה קלה אך מתפתחת.
בין התופעות ניתן למצוא מחלה של שריר הלב על רקע תורשתי, מחלת מסתמים, הפרעה במוצא העורקים הכליליים ועוד.
לעומת זאת, בעיות לב אצל ספורטאי קצת יותר מבוגר עשויות לנבוע בדרך כלל מטרשת עורקים ובכל הגילים - ממחלה ויראלית של שריר הלב לאחר מחלת חום. אימון סיבולת מחריף את המצב הקיים וגורמים גם ל'לב ספורטאי' המאופיין בהגדלתו ולעתים בהתבטאות של מצב סמוי קודם.
אימון סיבולת ממושך עשוי לגרום להיחלשות המערכת החיסונית
ככלל, התייחסות מראש אל לבו של ספורטאי כאל לב בריא אינה נכונה. לעתים, בעקבות אימוני סיבולת ממושכים, מצבו של הלב משבית את הספורטאי מפעילות ומצריך מעקב צמוד אחריו. זאת ועוד: כל מאמץ סיבולת מביא בעקבותיו שינויים בנפח הדם.
נפח הדם גדל מיידית בתגובה לאימון, עובדה הגורמת בין השאר לירידה יחסית בכמות ההמוגלובין המהווה את הבסיס לפעילות אירובית. ירידה זו מתבטאת בהפחתה בכמות הברזל וחומרים נוספים בדם כגון פריטין, 12B וחומצה פולית. המערכת החיסונית נפגעת והספורטאי נחשף לזיהומים, למחלות ולהידבקויות. הסיפור של "הייתי בכושר נפלא ופתאום חטפתי משהו ולא יכולתי להתחרות" חוזר על עצמו שוב ושוב.
ד"ר יוני ירום - מנהל 'מאוחדת ספורט'
|
